עזריה ואח' נ' אשל הירדן יזום ובניין בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

לצערי הרב, החלטה זו אמורה היתה להנתן לפני כשנה בהתאם להחלטתי מיום 14.12.08, אולם בשל תקלה חמורה שנפלה בלשכתי, התיק לא היה בפני, והובא לעיוני רק בעקבות בקשה למתן החלטה שהגישו התובעים. צר לי עד מאוד על תקלה זו שגרמה לעיכוב משמעותי בבירור התביעה.

ומשנאמרו דברים אלו אפנה לבקשות שבפני, שהן: בקשה למחיקת התביעה על הסף כנגד נתבעת מס' 2 (להלן: "הקבוץ") בשל העדר עילה ובקשה לדחיית התביעה על הסף או לחילופין לעיכוב הדיון בה והעברתה לדיון בבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות.

הרקע לתביעה בתמצית

1. התובעים רכשו מגרשים בהרחבה של הקבוץ (התובעים 1 ו-2 את מגרש 211 ותובע 3 את מגרש 210), ובנו בבניה מרוכזת, באמצעות הנתבעת מס' 1 (להלן: "הקבלן"), בתים על מגרשים אלו.

לצורך רכישת המגרשים ובניית הבתים נערכה מערכת התקשרויות חוזיות שונות (בין הקבוץ ל"חורש אילון" אגודה להתיישבות (להלן: "חורש איילון"), בין שתי האגודות לבין התובעים, ובינם לבין המינהל והקבלן) שבשלב זה אין צורך לפרטה, אלא במידה והיא רלבנטית להכרעה בבקשות שבפני.

2. במסגרת התשלומים השונים ששילמו התובעים עבור המגרשים, פיתוחם ועבור שירותי הבניה, נגבה מהם סך השווה ל-7,000$, שלטענתם נגבה שלא כדין ובניגוד להוראות המינהל, ובשל כך הם תובעים בתביעה זו את השבת הסכום הנ"ל, אשר בתביעה המתוקנת מסתכם לסך של 74,828 ₪ נכון למועד הגשת התביעה המתוקנת.

3. בסעיף 9.1 לכתב התביעה המתוקן צוינה עובדת ביצוע התשלום שאת השבתו מבקשים התובעים (להלן: "התשלום") וזאת מבלי שפורט לידי מי מהנתבעים שולם התשלום.

לטענת התובעים התשלום נדרש מהם כתוספת (מעבר למחיר בניית דגם הבית בו בחרו) וזאת מאחר ומדובר במגרש גדול יותר מאשר 500 מ"ר, הממוקם במקום טוב יותר ממגרשים אחרים ונשקף ממנו נוף יפה יותר מאשר נשקף ממגרשים אחרים.

4. לטענת התובעים בעת שנדרשו לשלם את התשלום סברו כי הקבלן רשאי לדרוש מהם את התשלום ורק בדיעבד התברר להם כי הקבלן או מי מהנתבעים אינו רשאי לדרוש את התשלום וזאת בשל הוראות ו/או הנחיות מינהל מקרקעי ישראל האוסרות על הנתבעים לגבות תשלום כלשהו הנובע ממיקום המגרש ואשר אינו קשור ישירות או נובע ממתן שירותי הבניה על ידי הקבלן לתובעים.

5. בסעיף 19 לכתב התביעה, על אף שעולה מסעיפים אחרים שהתובעים יודעים כי מי שגבה מהם את התשלום היה הקבלן, טוענים התובעים כי מאחר ואינם יודעים כיצד חולקו הכספים בין הנתבעים לבין עצמם, אין מנוס מהגשת התביעה כנגד שני הנתבעים.

כמו כן טוענים התובעים כי הקיבוץ חייב כלפיהם בחובת נאמנות והיה עליו לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת לגרום לכך שהקבלן לא ידרוש ולא יקבל סכומים נוספים מעבר לסכומים שנקבעו עבור שירותי הבניה עבור כל דגם ודגם.

6. בסעיף 16 לכתב ההגנה של הקבלן צויין כי התשלום נגבה על ידי הקבלן כחלק מהתמורה המוסכמת עבור שירותי בנייה בלבד (המגלמים גם רווח של הקבלן) והוא כולל כספים השייכים לקבלן בלבד ולא למאן דהוא אחר.

כמו כן חוזר הקבלן, על עמדתו, כפי שזו גם הובעה במענה לפניות התובעים קודם להגשת התביעה, כי גביית התשלום נעשתה כדין מאחר וגם לאחר גבייתו עומדת התמורה עבור שירותי הבנייה עפ"י ההסכמים בינו לבין התובעים, על סכום הפחות מהסכום המקסימלי שקבע המינהל לגבייה עבור כל אחד מהדגמים שנבנו עבור התובעים, בהתאם לבקשה לאישור בניה מרוכזת של המינהל מיום 25.8.02.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף או עיכוב ההליכים בה לאור קיומה של תניית בוררות

בקשה זו נסמכת על הוראת סעיף 13 להסכם שבין הקבוץ וחורש איילון מצד אחד לבין התובעים מצד שני, שהינו הסכם המסדיר את יחסי האגודות שיתופיות והמשתכנים בהרחבה, הן באשר לאופן ותנאי הפניית המשתכנים למינהל לצורך הקצאת מגרש בהרחבה, התחייבויות המשתכנים בגין ההשתייכות ליישוב, מעמד המשתכנים ביחס לנכסי הקבוץ ופעילותו, ועוד כהנה וכהנה הוראות.

סעיף 13 קובע כהאי לישנא:

"היה ויתגלעו חילוקי דעות בקשר להסכם זה או פירושו, ימסרו הצדדים את העניין להכרעת בורר או בוררים שימונו על פי בקשת אחד הצדדים, על ידי רשם האגורות השיתופיות".

הקבוץ טוען כי הוראת סעיף 13 חלה על תובענה זו ולפיכך ביהמ"ש מחוסר סמכות לדון בה, או לחלופין יש להורות על עיכוב ההליכים בה בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות.

התובעים מעלים שני טעמים לדחיית הבקשה: